לאחר שסיימנו את מעללינו במחוז מגדאן שמנו פעמינו אל עבר ימת באיקל, הימה הגדולה בעולם מבחינת נפח, ששטחה פי 1.5 משטח ישראל. מחצית מהדרך נסענו בשיירה של 3 רכבים עם החברים שהכרנו: אולגה וויטאלי, ואדים, סרגיי ומישקה הקטן. היה לנו חיבור מדהים לאנשים האלה והיו ערבים כיפים ומיוחדים איתם. היינו ב"עיר המתה", שהיא עיר נטושה מתקופת השלטון הסובייטי. העיר אכלסה עובדי מכרות אבל ננטשה בשנות ה-90 אחרי שהשלטון הסובייטי נפל והצטמצם נפח העבודה. עיר של אלפי אנשים עומדת ריקה כאילו עזבו אותה ביום אחד, עדיין יש רהיטים, ספרים ובגדים בדירות, מכתבים בתאי הדואר כבישים, שלטים והמון מכוניות הרוסות. אסתר לובה חוותה זמנים קשים כשביום אחד התפוצץ האגזוז, הסרן האחורי התחיל לטפטף שמן, הצירייה עשתה רעש והקלאץ' הפסיק לתפקד. נאלצנו לעבור שוב ביאקוטסק בשביל להכניס אותה למוסך. זה אמנם לקח לנו יומיים, אבל בזכות העיכוב הרווחנו ביקור
... read more