אולה!
המשך הרפתקאותינו באקוודור. אחרי שנחתנו בגואקיל, ישר לקחנו אוטובוס לעיר - בניוס. זו העיירה הכי מדוברת באקוודור. היא ממוקמת בין המון הרים גבוהים וירוקים, כך שמכל נקודה בעיר, אתה מסתכל מסביב ורואה רק ירוק, ומפלים מבצבצים פה ושם. באמת אוירה מאד פסטורלית ונעימה שוררת בבניוס. איך שהגענו שמענו שאפשר לקחת אופניים ולעשות טיול בין 6 מפלים, ובסוף לתפוס אוטובוס חזרה לבניוס. זקפנו גבה - טיול אופניים?! האם זו תהיה החוויה המתקנת לטיולי האופניים הזוועתיים שהיו לנו עד כה?! יום למחרת ב 9:00 יצאנו לדרך, היה מזג אוויר נפלא, לא חם ולא קר. בדרך אפשר היה לעשות אומגה , וכשאני רואה אומגה - אני פשוט חייבת לעשות אותה! המשכנו בנסיעה ונתקלנו בגשר שממנו אנשים קופצים באנג´י. לא לדאוג! באנג´י לא עשיתי, אבל כן עמדנו שם שעה ובהינו באנשים חוטפים התקף-לב בזמן שהם קופצים. היה משעשע. המשכנו לרכב למפלים האחרונים ואז - נפתחו שערי שמיים, והחל לרדת גשם זלעפות! (לעזאעזל עם המדינות הטרופיות האלו) אנחנו באמצע הכביש המהיר - פחות או יותר - אין לנו איפה להסתתר, אז אנחנו רוכבים והגשם יורד , הגשם יורד ואנחנו רוכבים. ובנוסף לכל הכיף, עוברות לידנו מכוניות ומשאיות שדואגות לשטוף אותנו במטחי מים ובוץ. לאחר זמן-מה - אחרי שהיינו רטובים עד העצם - סוף-סוף
ראינו מסעדה, ורצנו להסתתר בה. מתוך 60 ק"מ שתכננו, עשינו 20 - אך למרות כל זה הכרזנו על הטיול הזה, כחוויה מתקנת 😊.יום למחרת - יום הולדת לי! דימה יצא להליכה קטנה בהרים (נרטב בגשם והלך לאיבוד, חיחי) ואני לא עשיתי כלום כל היום, חוץ מלשבת בבתי-קפה ולסנן את מיליון התמונות שיש לנו. בערב החלטנו להתפנק - אני עשיתי טיפול פנים, ודימה עשה מסאג´ עם אבנים חמות. בזמן שאת דימה שפשפו באבנים חמות והוא נראה מרוצה כמו חתול שמשפשפים אותו בשמנת - לי מרחו גויאבה על הפנים והשאירו אותי ככה בערך 20 דקות. אח"כ שמו לי קרם פנים וסיימנו, 10 דולר בבקשה. לא ידעתי עם לבכות או לצחוק 😊.
בעצם את הטיול באקוודור לא ממש תכננו והתקדמנו בה לפי המלצות ששמענו מאנשים אחרים. וכך קרה שכאשר אנה ודן - זוג האנגלים שהכרנו בגאלאפגוס - סיפרו לנו על הוסטל מקסייייים במקום שנקרא - קוטופקסי נשיונל פארק, אני ודימון שמנו פעמינו אל הפארק, בלי יותר מדי תכנונים. בדרך לשם ירדנו מהאוטובוס במקום הלא נכון, ומצאנו את עצמנו באמצע הכביש המהיר, עם התיקים עלינו, ואין לנו שום מושג לאן ללכת. שנייה אחת לפני שדימה הואשם בכל הצרות של העולם, הוא הצליח לעצור ג'יפ שהקפיץ אותנו לכניסה לפארק. אבל מה??
בואו נחזור לטרק: בצהריים עולים במשך 45 דקות לגובה 4800 מטר ושם מתנחלים בבקתת בטון שנקראת רפוחיו. יש שם מיטות ושולחנות וכל המטפסים מתכוננים שם לטיפוס הגדול. הטיפוס עצמו מתחיל ב 00:00. ולמה אתם שואלים? בגלל שרוב הדרך נעשית בשכבת שלג שמתחתיה יש קרח, ורק בלילה הקרח מוצק מספיק כדי לטפס עליו. 6 שעות אתה מטפס לפסגה בקור כלבים, כשעלייך: 4 שכבות, מכנסי טיפוס מיוחדים, רתמה, חבלים, נעלי שלג מיוחדות, על הנעלי שלג מורכבים קרמפ-אונס (אני אצרף תמונה של זה), שני זוגות כפפות, כובע פליז, קסדה וכמובן - גרזן קרח. וכל התענוג הזה עולה רק 200$. כשאני שמעתי את זה אמרתי ¨אוקי, יש גבול לכל תעלול!¨ודימה רץ להביא 200$.
כל הלילה היינו בחששות - זאת אומרת דימה היה בחששות, אני חששתי רק מתוך סולידריות - ¨האם אני אצליח??¨, ¨מה אם תהיה לי מחלת גבהים?¨, ¨האם אני בכלל בכושר? ¨, 5 פעמים הוא התעורר כדי ללכת לשרותים - בקיצור, בקושי
ישן. ואז - בצהריים הגיע המדריך עם עוד בחור אוסטרי, ודימה נבלע באבק הגיפ' המתרחק בדרך לא-דרך, במחוז קוטופקסי הקר והאכזר שבאקוודור, כשברקע נשמעו הצרחות: פו, פו! אתה תצליח! אני מאמינה בך
סיפור המסע של דימה:
כבר ב 45 דקות עלייה לרפוחיו, דימה הבין שיש לו פה עסק עם שני סוסים - נראה שרק לו היה קשה לעלות 1000 מטר ב 45 דקות. אבל כשהוא הגיע לרפוחיו - הוא גילה מה זה אחוות מטפסים (מטפסים משום שהיו שם בערך 40 גברים ו 3 בנות). כולם מדברים עם כולם, לוחצים ידיים, מאחלים בהצלחה לאלה שהולכים לטפס ומברכים את אלה שחזרו, חולקים טיפים ותרופות ועוזרים למישמרגיש רע. בקיצור - אחווה אמיתית בין גברים. ברפוחיו התחיל לכאוב לו הראש והבחור האוסטרי מאד נלחץ מזה שדימון עלול לא להצליח במשימה (עם אחד לא יכול להמשיך כל הקבוצה חוזרת).בהתחלה הוא ניסה לשכנע את דימה להישאר ברפוחיו, אחר-כך הוא ניסה לדחוף לו כדורים וגם ניסה לקחת לו את התיק במהלך העלייה (חחחח..) - בסוף דימה נאלץ להרגיע אותו באגרסיביות. בכל מקרה, ב 00:00 הם התחילו לעלות וכעבור שעה הם כבר עשו את הדרך בשלג.
שיפוע של בערך 70 מעלות, קור כלבים, אמצע הלילה - ודימון שלנו
מטפס בשלג ובקרח כשהוא נעזר בקרמפאונס (הדברים האלה לנעליים) ובגרזן קרח. ואתם יודעים מה?! הוא עשה את זה!!! כי מה שהיה חסר לו בכושר או בניסיון הוא השלים ברוח ספורטיבית מ-ט-ו-ר-פ-ת! בסביבות 6:00 בבוקר הם עמדו על פסגת ההר וצפו בזריחה. הם הגיעו לפסגה שניים - דקה לפניהם עלה לפסגה גרמני אחד שובב, וגם שם היה סבב של לחיצות ידיים וברכות עם שאר המטפסים. הדרך חזרה מההר לא היתה קלה בכלל - אם זה מה שחשבתם בטעות. יום למחרת חזר דימה בצהריים כשהוא אדום, צרוד, צולע על שתי הרגליים ובמצב עייפות קיצוני. תוך שעה היינו בעיר הבירה של אקוודור- קיטו - דימה נרדם ברגע שהוא ראה את המיטה ואני - יצאתי לחקור את העיר.
קיטו - 13:00 בצהריים, יום שבת, והעיר לא רגועה. למזלנו התמקמנו באזור הכי טוב בקיטו, ממש במרכז ההתרחשויות, וזה כנראה מסביר את העובדה שכבר ב 13:00 בכל פאב ישבו אנשים ומוזיקה רועמת התנגנה מתוך המועדונים. הייתי קצת בהלם - אני לא רגילה להתחיל את המסיבה כל-כך מוקדם. היינו 3 ימים בקיטו ויצאנו כל ערב, אי-אפשר שלא, העיר הזו פשוט שואבת אותך למצב-הרוח המסיבתי שלה. הדבר הכי הזוי שקרה לנו - באחד הימים היינו בדרך לקולנוע, לבזבז את הזמן עם איזה
סרט, והחלטנו להיכנס לסופר שראינו במקרה כדי לקנות מים, ואת מי אנחנו פוגשים שם?! 3 אמריקאים שהיו איתנו בהוסטל בקוטופקסי וטיפסו עם דימון על ההר געש. מה הסיכויים לזה?!?! הם כל-כך התלהבו שכבר בסופר הצטלמנו 10 פעם - כל פעם אותה תנוחה, רק האנשים התחלפו. הם הזמינו אותנו לדירה של חברים אמריקאים שגרים באקוודור ומשם לא היה סוף לחגיגה! איכשהוא מהדירה הזו עברנו לדירה אחרת - שם הצטרפו עוד אנשים - משם התגלגלנו לפאב של הומואים (אני חושדת שאחד מהחבר´ה היה זה שיזם את זה ) ובסוף סיימנו במועדון - של סטרייטים הפעם. באמצע הלילה נפרדנו מהחברים האמריקאים שלנו בחיבוקים , נשיקות והבטחות לבוא לבקר בניו-ג´רזי (כי שם הם גרים).אה, אקוודור! מדינה עם המון פארקים לאומיים, ג´ונגלים, יערות-עננים וחופים. הרבה זמן לא היינו פה, אבל נהננו מכל רגע שבילינו במדינה הזו. מזג אוויר חם, אנשים נחמדים והמון מה לעשות. האמת שאקוודור טיפה יקרה יותר מפרו ובוליביה והוצאנו פה לא מעט כסף - אז עכשיו אנחנו במשטר התקמצנות: בלי חדרים פרטיים, משתדלים ללון במעונות ולא לאכול ביותר מ 10 דולר. נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד 😊.
ועכשיו - קולומביה.
עד הפוסט הבא!
michael kichin
non-member comment
привет
детки привет читаем ваш блог и гордимся и боимся. не обязательно в первом походе покорять эверест вы наверное устали от треков, отдохните немного целуем миша,соня