שלום לכולם!
אני רוצה להגיד שאנחנו לחלוטין מאוהבים בקולומביה! האטרקציות (רפטינג ,טרקים,סנפלינג וכו´) אמנם יותר טובות בפרו, זה כן, אבל האווירה בקולומביה זה משהו מיוחד ביותר. איך יכולנו לחשוב על לטוס למקום אחר (במקור זה היה קוסטה ריקה) כשקולומביה פה לידנו?! תשכחו כל מה שחשבתם עליה - בכל מקום שהיינו יש פריסה רחבה של שוטרים, נכון יש כאן מקרי שוד (כמו גם באקוודור ופרו) והמון סמים, אבל לרגע לא חשנו כאן סכנה. בנוסף לזה , הקולומביאנים אנשים מאד נחמדים, תמיד ניסו לעזור לנו ואף הלכו איתנו כדי להראות לאן ללכת.
אני אפילו מתקשה לתאר את המדינה הזו, כפי שהיא באמת... תחשבו על ג´ונגל ענק ופראי ,שבקתות של כפרי ילידים מבצבצות ממנו פה ושם. תחשבו על עיירות קטנות וקולוניאליות, עם חצרות פרטיות מקסימות, מדרכות מרוצפות אבנים, ואנשים שמתניידים על סוסים ולא מכוניות. תחשבו על עיירות לחופי הים הקאריבי - אשר בקושי יש בהן כבישים סלולים - שמהרגע שאתה מגיע אליהן אתה פשוט נכנס למצב של רוגע, כי כולם פה מסתובבים רק בבגדי ים ורובצים על החוף, ובערב ,כשרוח קרירה מעירה את העיר, אנשים כהי-עור רוקדים בכל מקום לצלילי סלסה ורגטון (למי שלא מכיר - זה סגנון מוזיקה פופולארי כאן). תדמיינו את כל זה -
ותדעו קולומביה מה היא 😊.
כבר בדרך לבוגוטה, נצמדנו לחלונות האוטובוס ולא האמנו שהמדינה הזו כזו יפה - עצים ענקיים אשר פסגתם מתכופפת ומסתירה את השמש כך שרק קרניים בודדות מצליחות לחדור את המעטה הזה, וביניהם צמחייה ירוקה ועבותה. מה שמזכיר לי - בילינו שלושים שעות באוטובוס שיצא מקיטו,אקוודור בדרך לבוגוטה, בירתה של קולומביה. עקב כמעט שני לילות באוטובוס , נהיינו מאד יצירתיים בתנוחות השינה. רגליים על החלון ראש על דימה, או ,ראש על החלון רגליים על דימה, או, רגליים על הבן אדם מלפנים, טוסיק על דימה, ראש על החלון. בכל תנוחה אתה נמצא מקסימום שעה, ואז שעה נוספת מחפש תנוחה אחרת שבה רק חצי מהגוף יכאב. ירדנו מהאוטובוס ב 4:00 בבוקר כשאנחנו שבורים לחלוטין! בוגוטה - האמת, לא התלהבנו. יש כאן עיר עתיקה, אבל היא בדיוק כמו כל שאר הערים העתיקות וחוץ מזה, ידר גשם כל הזמן - למזלנו היינו בהוסטל שיש בו סלון עם פלזמה גדולה והמון סרטי די.וי.די. לסיכום, תכננו להיות כאן 4 יום, אך תוך יומיים כבר היינו בדרך ליעד הבא.
לפני קולומביה גמלה בי ההחלטה לנסות טיפוס הרים, והפלא ופלא, ממש ליד בוגוטה ,ישנה עיר קטנטנה הבנויה בין הרים וסלעים - סואסקה שמה
- ובעיר זו חי מדריך לטיפוס הרים. כך מצאנו את עצמנו ב 9:00 בבוקר, בסואסקה , עם הוגו המדריך, כל ציוד הטיפוס שלו, ושני כלבים. דרך אגב, דימה לא טיפס, הוא עדיין טוען שיש לו פחד גבהים. הייתי אמורה לטפס במשך 8 שעות, אך התחיל לרדת גשם ובסוף טיפסתי רק 5 שעות - ותודה לאל! כבר אחרי 5 שעות הייתי גמורה, תאמינו לי - זו לא עבודה קלה. האמת שטיפסתי על סלעים אשר קלים לטיפוס (הגיוני, זו הרי הפעם הראשונה שלי) ומה זה אומר?! שיש בהרים האלה הרבה חורים כדי לשים את הידיים והרגליים. אך עדיין היו קטעים קשים, בהם הייתי תלויה על הידיים, עומדת בקושי על קצה הרגל השמאלית ומחפשת נואשות מקום לשים בו את הרגל הימנית. ברגעים האלה הייתי צועקת ¨אני לא יכולה, אני לא יכולה¨ והוגו ודימה צועקים לי מלמטה ¨את כן יכולה, את כן יכולה¨ - ככה ניהלנו דיאלוג קצר ולבסוף הוגו היה מכוון אותי, איפה לשים את הרגל. בשעה 16:00, לאחר 3 הרים ו-9 טיפוסים, הגוף שלי זעק למנוחה. דימה, מצד שני ,היה מספיק רענן כדי להתרוצץ עם הכלבים בשדות.
יום למחרת (אנחנו ממש לא מבזבזים זמן) הגענו לעיירה ויה-דה-לייבה. אמנם אנחנו בקולומביה, אך זה הרגיש כאילו נכנסנו לעיירה
בטקסס. ויה-דה-לייבה - רחובות קטנים מרוצפים באבנים גדולות, הבתים קטנים וקולוניאליים, כל הגברים בכובעי קאובוי, אנשים רוכבים על סוסים, ואולי 5 מכוניות בכל העיר. כאן גם התרחש החלום שלנו - הגענו לעיר בסוף שבוע, בעיצומו של חג קולומביאני! הכיכר הראשית הייתה מפוצצת בדוכנים של אוכל, שתייה, ממתקים ומזכרות. הוקמה במה גדולה, עליה ניגנו להקות מוזיקה עממית, זיקוקים נורו עד 5:00 בבוקר ובכל מקום פנוי בכיכר - במשך כל הלילה, כל לילה - פיזזו להם נשים וגברים ריקודים קולומביאניים, כשבידיהם בקבוקי בירה. וואו - כמה בירה זרמה שם! כל שני מטר עמד דוכן שמכר בירה וגם אני ודימון - לא נשארנו צמאים. סך-הכל שהינו כאן 3 ימים וכדי לא להתבלט, כל ערב יצאנו לכיכר, אכלנו כל מה שהיה בדוכני הרחוב (אוקיי, זה היה קצת מפחיד בהתחלה, אבל מהרגע שקנינו את הנקניקייה הראשונה, אי אפשר היה לעצור אותנו) שתינו בירה, ופיזזנו עם המוני הקולומביאנים. זה היה מטורף! סוף סוף חווינו חג מקומי והיינו מאד מרוצים.חוץ מזה, כדי לבדר את עצמנו ביום, עשינו סנפלינג לתוך מערה, טיילנו בה ויצאנו ממנה דרך טיפוס על עץ ענק שצומח בה - מה שהתברר להיות כמעט בלתי אפשרי (אני בקושי טיפסתי, פשוט משכו אותי למעלה 😊 ). לאחר 3 ימי פסטיבל, המשכנו כמה שעות צפונה והגענו לעיר - סן-חיל.
סן-חיל זו בירת האקסטרים של קולומביה, הבעיה היא, שכבר עשינו כל-כך הרבה דברים, שכל האקסטרים הזה יוצא לנו מכל החורים. אז נשארנו כאן יום אחד בלבד ואני עשיתי את הדבר שחיפשתי כל הטיול - פאראגליידינג, או בעברית , מצנח רחיפה. כשעושים מצנח רחיפה מתחברים למדריך (בעזרת רתמה ועוד כל מיני שטויות) ועומדים על צוק. המדריך מחכה לרוח שתרים לו את המצנח, כמה צעדים קדימה, וזהו - אנחנו באויר! בהתחלה הכל רגוע ונעים - אתה עף בניחותא כשכל העמק פרוס לרגלייך. ואז - לשאלתו התמוהה של המדריך ¨את אוהבת אדרנלין?¨ , עניתי בתמימות כן. פתאום המצנח שלנו התחיל להסתחרר, התחלנו ליפול למטה ואז לעלות למעלה מהר וכל זה תוך כדי סיבובים סביב עצמנו - צווחתי כמו ילדה. זה המדריך שהחליט להכניס לנו קצת פלפל לטיסה, וסך-הכל אלו היו 20 דקות של כיף צרוף.דימה - אשר עדיין טען לפחד גבהים - החליט לעשות רפטינג במחיר מופקע. לאחר 5 שעות הוא חזר עם אכזבה מרוחה לו על הפנים, אבל אל תדאגו, דימון לא התבאס לבדו, הוא דאג לספר לאנשים אשר היו איתו בסירה, עד כמה זה היה כיף בפרו ועד כמה זה קקה כאן בקולומביה.זה היה ברור אבל - כל ילד יודע שהרפטינג הכי טוב
בדרום-אמריקה, זה הרפטינג בפרו. עכשיו אתם יודעים גם 😊.
לאחר 16 שעות קצרצרות, נחתנו בחוף הקאריבי שבצפון קולומביה, בעיר בשם סנתה-מרתה. 35 מעלות, 90%!ל(MISSING)חות -נכון גם בארץ זה ככה, רק שכאן אין מזגנים! נאלצנו להסתפק במאווררים. את היום היחיד שהיינו בסנתה-מרתה בילינו בהליכת-עלפון, שזו הליכה איטית ומתנדנדת ושכיבת-עלפון, שזה התעלפות על המיטה - בגלל החום - תוך זריקת האיברים לכל הכיוונים. בנוסף להכל ,נתקפנו ביצר החסכנות וזה גרם לנו לקחת חדר שנראה כאילו נרקומן נפטר בו לאחרונה ממנת-יתר. אך רק לאחר שקיבלנו את המפתח ועשינו צ´ק-אין, הבנו מה נראה מוזר בחדר הזה - בשירותים אין בכלל דלת, חיחיחיחי. כל המתואר למעלה, גרם לנו למצוא טרק מהר מאד ולצאת אליו כבר ביום המחרת. הטרק נקרא העיר האבודה, כמה מסתורי
קצת רקע על טרק העיר האבודה - (סיודאד פרדידה, בספרדית) : אומרים שהעיר הזו הייתה קיימת כבר 800 שנה אחרי הספירה, והיא התגלתה רק ב - 1972 על-ידי חבורה של שודדי-אוצרות. יום אחד הם הסתובבו בג'ונגל, מצ'טות בידיהם, מפלסים לעצמם דרך בסבך הצמחייה. מגיעים לנהר ומה הם רואים?! סלע! אבל משהו מוזר - הסלע הינו בצורת מלבן ואינו נראה כאילו הוא שייך לסביבת הנהר. מתחילים לחקור את הסביבה ופתאום - מגלים שהסלע מסתיר
ועכשיו לטרק עצמו - כנראה הטרק הכי קשה שעשינו עד עכשיו, לא כולל את הקוטופקסי באקוודור. זהו טרק של 4 ימים, ביום השלישי בבוקר מגיעים לעיר האבודה, קצת סיבובים, קצת היסטוריה ויום וחצי חוזרים. כל הטרק הוא בעלייה - בין אם עלינו לעיר האבודה ובין אם חזרנו ממנה, עדיין הרגשתי שרק עלינו, ועלינו ועלינו. למשל, כדי להגיע לעיר האבודה עלינו 1200 מדרגות אבן, ובתוך העיר עצמה עלינו עוד 800 מדרגותחום אימים, 100%!ל(MISSING)חות ואנחנו מתהלכים לנו בג´ונגל 7-8 שעות ביום - זאת אומרת במשך 4 יום רצוף, היינו רטובים. כל הזמן, אתה מזיע כמו ממותה, והבגדים לא מתייבשים בגלל הלחות.
כל בוקר קמנו ב 5:00 (תענוג! ) והתחלנו ללכת ב 6:00, בתקווה שעד 14:00 נהיה במחנה הבא - אה כן, כאן לא ישנים בקמפינג, לאורך הדרך נבנו מחנות שינה. ולמה צריך להגיע עד 14:00 ?! כי כל יום בג´ונגל בשעה הזאת מתחיל גשם טרופי חזק ואתה ממש לא רוצה לעשות טרק בגשם הזה. ואכן, פעם אחת קרה, כשכבר היינו חצי שעה מסיום המסלול לאותו יום, התחיל לרדת גשם שרק הלך והתחזק. לאחר מספר דקות - כשכבר ניראנו כמו שני עכברים רטובים - הגענו לנהר רחב וגילינו שצריך להוריד את הנעליים ולחצות אותו. כך מצאנו את עצמנו עומדים עד המותניים במי-הנהר הקפואים, נעליים בידיים והגשם מרגיש כאילו שופכים לי דליי מים על הראש! לא מהרגעים הכי יפים שלי 😊לאחר כל זה, אתה מגיע למחנה וישן ב ... ערסל! כן, בלילה הראשון והשני ישנים בערסלים ובלילה השלישי במיטה. האמת, לישון בערסל זה לא כל-כך נורא, רק שהיה לי ממש קשה להירדם
אז זהו, היה לא קל - החום, העליות, מעט שינה, אבל זה הטרק הכי יפה בעולם! עם כל יום העמקנו יותר לתוך הג´ונגל, הלכנו במקומות שהצמחייה כל-כך עבותה, שהשמש בקושי חודרת, חצינו נהרות קטנים וגדולים, ומדי פעם חלפו על פנינו בני שבט הקוגי, אשר גרים בג´ונגל
הזה. בנוסף לזה, התיידדנו אם 3 ישראלים ו 2 אוסטרים וכל ערב שיחקנו איתם קלפים - היה סבבה
ביום הרביעי, כשדרכנו בנקודה שממנה התחלנו את המסלול, בקושי יכולתי להאמין שזה נגמר. בירכנו זה את זו על סיום הטרק בהצלחה וסיכמנו שזהו הטרק האחרון לטיול הזה. אני מכריזה בזאת על כיבוי מנועים כללי!!! נו מור טרקים - מעכשיו רגיעה טוטאלית, המתבטאת ביקיצה טבעית (אומרים לא ל 5:00 בבוקר! ), רביצה חסרת מעש במשך שעות היום ויציאה לפאבים בשעות הערב.
פרטים נרחבים בפוסט הבא.
אדיוס!
