"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים.."

---

בס"ד

"..וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי.."

הטראק הרציני הראשון שלי!!
את ניו זילנד ניתן לחוות בהמון דרכים.. נסיעה, רכיבה (כן! כן! ראינו כאן לא מעט מטורפים שעושים את הדרך ב-אופניים!!!!!), טיסה, הפלגה..
אבל אחת הדרכים הטובות היא..
דרך הרגליים!!
וכך מצאתי את עצמי יוצאת לטראק של שלושה ימים,
שעוד בארץ כשקניתי ציוד לטיול - זו היתה הנבואה שראיתי לנגד עיניי -
אז.. זה הסיפור על נבואה שמגשימה את עצמה..
ביום הראשון שהגענו לטה-אנאו פגשתי במישהי שהכרתי עוד במלבורן, היא נראתה לא במיטבה (בלשון המעטה..) וסיפרה שהיא בדיוק חזרה מה"קפלר".
לשאלתי המנומסת "איך היה?", היא ענתה בתמציתיות (או יותר נכון.. בערסיות..) - "סרטן".
טוב.. הנה מילה שלא שמעתי המון זמן.. אבל - מה זה אומר "סרטן"?!
אז.. הפחידו אותי לא מעט אנשים מהקושי הפיסי של הטראק,
ונחשו מה?!
הם לא אכזבו!
זו אמנם לא חוכמה גדולה, לבטטה כמוני כל מאמץ פיסי שקשור בהזזת שרירים ואיברים שאינם נכללים באזור חלל הפה - יהיה קשה!
אבל אם נשנה את הגישה הרווחת ונחליף את המילה "קושי" ב"אתגר" (חח... כמה קציני מצידי..) נשים את החשש בצד.. נעלה חיוך, נעלה את המוצ'ילה על הגב (שכאן הבעיה האמיתית!)
קדימה..! נצאה אל הדרך!
והדרך.. לא מאכזבת..
יאמר לזכות כל עלייה (ימח שמה..)
שהנוף שנשקף ממנה שווה הכל!
ונברך שמזג האוויר היה לצידנו לאורך כל הדרך - ברוך השם!
וגם כאן.. מניין הישראלים שלט.. ולנופך הישראלי התווספו שני הולנדים מקסימים -
טים וסיימון.. שמשפט אחד בעברית מהם ("מה קורה, אח שלי?!") משכיח כל כאב פיסי!
נסכם ב..
"היה טוב! וטוב שהיה!" 😊

---