Advertisement
Published: August 30th 2012
גבירותיי ורבותיי
הסכיתו ושמעו לסיפור האחרון שאני הולכת לספר לכם.
אך קודם, מילה לגבי התמונות - בוגאס לקחנו צלם מקצועי ,כדי שיהיו לנו גם קצת תמונות יפות 😊. אז בהתחלה זה התמונות מסן-פרנסיסקו, אחרי זה תמונות מוגאס, ותמונות עצמאיות מהחתונה, ואחרי זה התמונות של הצלמת - אתם כבר תראו את ההבדל.
אז ככה ב 10/8 נפרדנו מדרום-אמריקה וטסנו לסן-פרנסיסיקו, קליפורניה. היינו 5 יום בסן-פרנסיסיקו וחטפנו עצבים כל יום!!! בכל שלושת החודשים בדרום-אמריקה לא התעצבנו כל-כך הרבה כמו שהתעצבנו בארה"ב. קודם כל, בדיוק בתאריכים שהיינו שם התקיים פסטיבל מוזיקה וזה היה בלתי אפשרי למצוא הוסטל/מלון/דירה. בסופו של דבר לקחנו חדר במלון ליד שדה-התעופה, במרחק 40 דקות נסיעה מהעיר עצמה - לכל מקום היינו צריכים לקחת מינימום 2 אוטובוסים. חוץ מזה, אמצע אוגוסט ובסן-פרנסיסיקו קר! כל הזמן יש רוח בעיר הזאת! האינטרנט יקר מאד (5$ ל10 דקות) ומי אמר שבארה"ב זול?! יכול להיות שאני מושפעת מהמחירים בדרום-אמריקה אבל ממש לא זול פה!!! בקיצור, כל הנזכר למעלה גרם לנו ללא מעט תסכולים ועצבים, אפילו ממש התגעגענו לדרום-אמריקה וגם -אני מודה - קצת קיללנו את סן-פרנסיסיקו.
האמת שהיו לנו הרבה סידורים - איך שהגענו לשם הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך להסתובב כאילו אנחנו בטרק, אבל בגדים נורמליים אין לנו.
אז יצאנו לחפש בגדים (וגם שמלה לבנה כלשהיא 😉 ) ודימה היה צריך תספורת ואני הייתי צריכה פן והכל היה נורא יקר (עצבים, עצבים), אבל לאחר שהצלחנו להירגע, אפילו נהננו קצת מהעיר עצמה. הכי שווה היה ברחוב קסטרו. על כל בית ברחוב תלוי דגל הגאווה וכל כניסה מבילה למספרה או לחנות סקס או לפאב, וברחוב עצמו רואים רק גברים. אז בטח הבנתם שזה אזור ההומו-סקסואלים בסן-פרנסיסיקו, וכמה מחמאות אני קיבלתי! בכל מקום שהיינו בו, היה מישהוא שאמר לי "חבר שלך מה זה חתיך!" - דימה כל הזמן הסמיק, ציחקק, והחזיק לי את היד ממש חזק.
ב 15/8 נחתנו בלאס-וגאס! כל מי שהיה בוגאס, אמר לנו - וגאס איז קרייזי, ואז הגענו לשם והבנו ש -- וגאס איז קרייזי! כל המלונות מפוצצים באורות והכל כל-כך מפואר! ארבעה ימים בוגאס ולא הלכנו לישון אפילו יום אחד לפני 3:30 בבוקר. היינו במלון בשם ניו-יורק ניו-יורק, לא מהכי מפוארים(זה 5 כוכבים,כמובן, אבל יש שם מלונות הרבה יותר מפוארים), אבל לעומת המקומות שישנו בהם בדרום -אמריקה, זו היתה עלייה ב 10 רמות. בכל מלון יש הכל, קזינו - ובנות בלבוש מינימלי ביותר, רוקדות על במה באמצע הקזינו (איפה עוד רואים את זה ?!), מסעדות, ברים, מועדונים - בכלל לא צריך לצאת מהמלון - אבל
אל דאגה, יצאנו 😊. היינו בשתי הופעות של סירק-דה-סוליי (התלהבנו, כרגיל), הון תועפות אבל שווה כל שקל וכמובן שניסינו את כוחנו בקראפס - זה המשחק הזה שתמיד רואים בסרטים, אחד זורק את הקוביות וכל שאר האנשים מסביב לשולחן מריעים לו, אז גם אנחנו זרקנו את הקוביות, אבל אף אחד לא הריע לנו 😞. בהתחלה לדימה הלך טוב והוא הרוויח 30$ (!!!) ואז אני הצטרפתי, וזרקנו את הקוביות בשמחה רבה, זרקנו וזרקנו - והפסדנו 100$... לאחר ההפסד הלכנו לצד וחישבנו את סיכויי הזכייה במשחק הזה (כמו איזה מכורים) וחזרנו בגדול עם עוד 20$ !!! ודי מהר הפסדנו גם אותם - אז קיפלנו את הזנב בין הרגליים והתרחקנו משולחנות קראפס.
על החתונה התחלנו לדבר כבר חודש לפני וגאס. זה קרה בלילה, כאשר ישבנו ליד הג'קוזי באיזשהוא הוסטל בקולומביה. פתחנו בקבוק יין, עשינו צ'ין-צ'ין עם הכוסות והכרזנו - מתחתנים!!! אבל רק שבועיים לפני הבנו שאפילו חתונה בסדר גודל כזה קטן, דורשת קצת הכנות, כמו , בגדים נורמליים, טבעות, מקום להתחתן בו - אתם יודעים, דברים בסיסיים. רק ביום השני בוגאס סוף סוף היתה לנו שמלה לבנה, תספורת ,פן, טבעות וכו'. התלבשנו יפה, הסתרקנו, התאפרנו ועלינו על האוטובוס בדרך למשרד שמקבלים בו אישור להתחתן - כן אנשים, וגאס זו משאבת כסף, אז היינו
צריכים להגיע באוטובוס, אבל היינו הכי יפים באוטובוס, באמת 😊. אז איך זה עובד?! מגיעים למשרד מסויים בעיר (נראה בול כמו משרד הפנים), ממלאים טפסים, משלמים 60$ ומקבלים רשיון חתונה. זוגות פשוט לא הפסיקו לזרום לתוך המשרד, וגם בעיר ראינו מלא כלות מתרוצצות כל יום , זה מדהים כמה אנשים מתחתנים שם. חזרה לסיפור -בשש בערב עם הרשיון הזה ביד דילגנו לאחד ממיליוני הצ'אפלים בוגאס (צ'אפל - זהו מקום שעורכים בו איזה טקס חתונה שרק תרצו), ושילמנו 50$ תמורת חתונה אזרחית.
ה"טקס" נערך במשרד על-ידי מיניסטר, שהיתה אישה, דרך אגב. החזקנו ידיים, הסתכלנו זה בעיני זה (היא ביקשה מאיתנו) והיא אמרה "התכנסנו כאן היום, כדי להביא את דמיטרי ואור בברית הנישואים..." - זה היה בדיוק מה שאומרים בחתונות בסרטים, רק בלי אופי דתי. אז היא דיברה על חתונה וטבעות ועל המשמעות של כל זה, ואז "האם אתה דימה לוקח את אור להיות אישתך החוקית?" ודימה עונה "יס" , אותה שאלה אליי ואני אומרת "איי דו" (דימה לא רואה מספיק סרטים, אז הוא לא יודע שאומרים , איי דו). וכל הזמן הזה אני ודימון רגועים כאילו אנחנו עומדים בתור בסופר. ואז הגיע השלב שאני שמה לבן זוגי טבעת על האצבע ואומרת "אני לוקחת אותך ,דימטרי, להיות בעלי החוקי. אני מבטיחה
לאהוב ולכבד אותך מיום זה ואילך ,לטוב ולרע, ולעמוד לצידך כל עוד שנינו חיים." פתאום, באמצע ה - מבטיחה לאהוב ולכבד אותך - משום מקום, קופצת עליי התרגשות, הקול שלי מתחיל לרעוד ,העיניים מתמלאות דמעות ואני מרגישה שאם אני אומר עוד מילה אחת ,אני פשוט אתחיל לבכות כמו ילדה. האמת ,זו סיטואציה לא רגילה ומרגשת ביותר - מתי פעם אחרונה ישבתם לבד (טוב, כמעט לבד) בחדר עם אהובכם, החזקתם ידיים, הסתכלתם לו או לה בעיניים, והבטחתם - בשיא הרצינות - לאהוב ולכבד ולהיות לצידם כל עוד אתם בחיים?! פתאום הבנתי איזה דברים עמוקים אני אומרת... בכל מקרה, בזמן שאני נאבקת עם הדמעות, דימה גם מתחיל להתרגש (עכשיו גם הוא הבין שכל זה מאד מרגש) וגם העיניים שלו מתמלאות בדמעות! אל תדאגו, בסופו של דבר הצלחתי לבטא את שאר המשפט. "אני מכריזה עליכם כבעל ואישה, אתה רשאי לנשק את הכלה" - אומרת המיניסטר, אנחנו מתנשקים, ובום!!! - אנחנו בעל ואישה! לקח שעה כל העסק 😊. איזה הקלה היתה לנו אחרי זה... אפילו החתונה הפצפונת הזאת היתה מקור ללא מעט מתחים. אחרי זה חגגנו בוגאס, שלושה ימים רצוף.
כרגע אנחנו בניו-יורק, מתארחים בסלון של בת דודה שלי שגרה במנהטן, מטיילים בעיר, הולכים לפארקים ,הולכים להצגות ברודווי, מתארחים אצל קרובי משפחה
שלי - מסתבר שיש לי כאן לא מעט קרובי משפחה, מי ידע.
הטיול נגמר כאן וכך גם הבלוג! תודה שקראתם ועקבתם והגבתם - הייתם קהל נהדר! ולמי שגם התגעגע - זה הזמן להפסיק, כי ב 2/9/2012 אנחנו נוחתים בארץ
Advertisement
Tot: 0.23s; Tpl: 0.03s; cc: 7; qc: 47; dbt: 0.163s; 1; m:domysql w:travelblog (10.17.0.13); sld: 1;
; mem: 1.1mb
