Colombia - The Caribian Life!


Advertisement
Colombia's flag
South America » Colombia » Taganga
August 24th 2012
Published: August 25th 2012EDIT THIS ENTRY

Total Distance: 0 miles / 0 kmMouse: 0,0

Last route in Colombia


היי לכולם,




את הפוסט האחרון סיימתי עם הטרק לעיר האבודה. מיד לאחר הטרק התמקמנו בעיר טאגאנגה ואני הודעתי לדימה שנמאס לי לארוז את התיקים, נמאס לי לסחוב את התיקים, ונמאס לי לפרוק את התיקים - זהו, אני מפה לא זזה עד הודעה חדשה! אז היינו כאן 5 ימים. קצת על טאגאנגה: זו עיירת חוף בים הקאריבי, יש בה 2000 תושבים בלבד, טיילת קטנה ושני חופים מכוערים. יש כאן יותר הוסטלים ומועדוני צלילה מאשר בתים של תושבים ויותר תרמילאים מתושבים. החום הכבד ששורר בעיר מכריח את כל הגברים להסתובב בלי חולצה ואת הבנות בשמלה או ביקיני, ובנוסף לזה, חצי מהאנשים בכלל מתהלכים יחפים. זה הסטייל כאן - עיר של זרוקים. חוץ מלצלול, אין ב טאגאנגה שוווווווום- דבר לעשות! משום שכבר מזמן החלטנו שדימה יעשה כאן קורס צלילה, עם הגעתנו הוא נרשם לקורס של 3 ימים ואני "נרשמתי" ל 3 ימי בטלה.




על היום הראשון בהוסטל התחברתי עם בחורה בריטית בשם קוקו, וכל יום הלכנו לחוף קנינו שייק פירות והסתלבטנו שם עד שדימה חזר. ובערב יצאנו למסיבה היחידה בעיר - מרפסת ענקית עם בר ורמקולים, אשר כל התיירים (ולא רק) מצטופפים בה כל יום ומפזזים לצלילי פופ, סלסה, רגטון, ראפ ועוד. וככה כל יום! לא פלא שאני בצבע שחור

עכשיו... כן זה היה לא קל, אבל מישהוא היה חייב לעשות את זה. דימה לעומתי, קם כל יום ב 7:00 הלך לקורס וחזר ב 17:00 אבל עכשיו יש לו רשיון צלילה, והוא מת על זה. לאחר 3 ימי בטלה קיצונית, החלטתי לעשות מעשה ונרשמתי לשתי צלילות (למי שלא יודע - לי כבר יש רשיון צלילה). דימה כל הזמן התלהב וסיפר שהוא ראה סוסי-ים, צלופחים, תמנון, לובסטר אבו-נפחא ואני לא ראיתי כלום!! טוב, ראיתי אבו-נפחא אחד, מסכן, שהמדריך פשוט אנס אותו להתנפח, וכשהדג סוף סוף התנפח - וכנראה הפריש משהוא למים מרוב פחד - הוא תפס אותו בזנב ולא נתן לו לברוח. איפה הרחמנות, איפה?!

לאחר 5 ימים בטאגאנגה והרבה מסיבות החלטני לזוז לעיר קרטחנה - גם היא לחופי הים הקאריבי. קרטחנה זו עיר מאד מאד מפורסמת. כולם מכירים אותה, כולם מדברים עליה, וכ-ו-ל-ם נוסעים אליה, זה מסביר את הכמות האדירה של תיירים שראינו כשהגענו לשם. אז מה עשינו בקרטחנה אתם בטח שואלים ?! אז ככה, קודם נסענו להר געש שנקרא אל-טוטומו. זהו הר געש קטנטן - 15 מטר - והוא פולט בוץ! אני דימון ועוד 20 אנשים נכנסנו ממש ללוע של ההר וישבנו בו. הבוץ מגיע עד הפסגה, הוא חמים, מבעבע ומאד מאד סמיך. הבוץ כל-כך סמיך שהוא לא נותן לגוף לשקוע - אתה פשוט צף בו. כל תנוחה שאתה עושה, הבוץ משמר אותך בתנוחה זו, כאילו משהוא מיצק מחזיק אותך. ישבנו בתוך שם שעה ועשינו תנוחות של בודהה ושל פומה וכו'. אחר-כך אפשר לשטוף את הבוץ באגם הנמצא ליד, רק שמרוב שטיפות האגם הזה מפוצץ בבוץ - אני לא יודעת מתי הייתי יותר מלוכלכת, כאשר ישבתי עד האוזניים בתוך הבוץ, או אחרי ששטפתי אותי באגם :).
מסביב לקרטחנה יש ארכיפלג קטן הנקרא רוסאריו - הוא כולל 27 איים קטנים, ובאחד האיים האלה ישנו חוף הנקרא , פלאייה בלאנקה (חוף לבן בספרדית). מסתובבת שמועה שהמים שם כחולים החול לבן ואפשר לישון שם בערסלים. עקב כמיהה בלתי מוסברת למים כחולים וחול לבן - החלטנו לנסוע לפלאייה בלאנקה ולבלות שם את את הלילה. איך שירדנו לחוף פגשנו שני ישראלים שעשינו איתם את טרק העיר האבודה (ומאז פוגשים אותם כל הזמן) והצטרפנו למחנה שלהם - אשר במקרה היו בו 2 ערסלים פנויים. המחנה זה בעצם בקתת עץ שיש בה מיטה ואפשר לאחסן שם תיקים, ובחוץ ישנו גג מקש המסוכך על ערסלים ואוהלים. נשמע רומנטי נכון?! אז האמת היא, שהחול לא היה לבן ועל החוף היו בנויים מלא בקתות עץ שהרסו את האווירה, אבל המים היו כחולים וחמימים, אז יצא לנו לשחות מלא. אך הכיף האמיתי התחיל בלילה -לאחר ארוחת מלכים, שהיתה מורכבת מלחם, עגבניות, בצל, טונה, תירס, נקניק ובקבוק יין - התחיל לרדת גשם. בהתחלה היה נעים ולא מטריד, אבל הגשם כמובן התחזק וגם רוח התחילה לנשב. תוך זמן קצר, סערה התחוללה על החוף- הים געש, הרוח העיפה כל דבר שלא היה ממוסמר לשולחן או תקוע בתוך החול, אוהלים, ערסלים, מזרנים, שקיות אוכל התערבלו באויר, ומטחי מים שטפו אותנו ללא הפסקה! היינו 7 אנשים וכולנו ברחנו לבקתה הקטנה כדי להתחבא מהסערה. בסופו של דבר ,הסערה החלה להירגע ואחד אחד אזרנו אומץ ויצאנו לישון בחוץ בערסלים. וזה לא היה כל-כך נורא :).


אחרי כל החוויות האלו ארזנו מטלטלינו ונסענו למקום האחרון בטיול שלנו בקולומביה - עיירה חמודה בשם סאלנטו, אשר נמצאת בחבל הקפה. חבל הקפה בקולומביה זה אזור שמכוסה במטעים של צמח הקפה. עובדה קטנה להרחבת האופקים - יצואנית מספר אחת בעולם של קפה זו ברזיל. במקום השני נמצאת וויטנאם ובמקום השלישי - חביבתנו - קולומביה. בסאלנטו התנחלנו בהוסטל מאד חביב וביתי (אותו הסטייל כמו ההוסטל האגדי שהיינו בו באקוודור), אבל מה, כשהגענו ציפתה לנו הפתעה. אני ודימה קיבלנו מיטות (אחרונות) במעונות ואפילו לא באותו החדר! אני הייתי במעונות של בנות (6 מיטות) ודימה במעונות מעורבים (10 מיטות), והאנשים בקבלה

כלל לא הבינו למה אנחנו לא מרוצים. אבל חוץ מזה, איזה קבלת פנים - איך שהגענו קפצו עלינו 4 ישראלים הציעו לנו ארוחת ערב , סרט - זה היה ממש דייט. במשך 3 ימים היינו חבורה גדולה ומאושרת. בסאלנטו יצאנו לטיול קפה - לוקחים אותך למטע קפה, מסבירים את תהליך ההכנה ולבסוף מכינים לך קפה קולומביאני. האמת?! לא משהוא בכלל, אבל יכול להיות שאני לא מבינה כלום בקפה :). למרות הווטו שהטלתי על הליכה ברגל העולה על 3 מטר, דימה עדיין הצליח לגרור אותי לטיול של 5 שעות בפארק קוקורה, הקרוב לסאלנטו.
באמצע המסלול הגענו למסעדה קטנה בלב היער, אשר מגישה שוקו חם וגוש גבינה צהובה או תה מאד מאד מתוק וגוש גבינה צהובה בלבד! בחירה מעניינת של תפריט,לא?!. אמנם במשך 3 ימים אפילו לא ישנו באותו חדר, עדיין נהנינו בסאלנטו. העיירה יפה, האוירה רגועה והיינו עם אחלה אנשים. וזהו - מסאלנטו נסענו לבוגוטה כדי לתפוס טיסה.


אני לא יודעת אם אתם קולטים, אבל זה הפוסט האחרון על דרום אמריקה- ברצוני לכבד את המעמד ולומר מספר מילים.
דרום אמריקה! היה לנו טוב, ואנחנו לא נשכח אותך. ביקרנו בעיירות קטנות וקסומות, רכבנו על אופניים, הלכנו, והלכנו והלכנו - בהרים ובג'ונגל וביערות, למה עוד יכולנו לקוות?! שטנו בנהר, נלחמנו במים - וניצחנו, נשארנו על הרגליים. עלינו למאצ'ו-פיצ'ו, מצאנו את העיר האבודה וטיילנו 4 ימים - בקור כלבים - ברכס הרים ,הנקרא, קורדיירה בלאנקה. כבשנו פסגות מושלגות בעזרת גרזנים, ריחפנו באויר ולפעמים, סתם ככה, טיפסנו על הרים. לקחנו קרוזים, ושכבנו על חופים יפהפיים. עשינו סקי חולות בדיונות והיינו ב 69 לגונות. אה לא, סליחה :), זו היתה לגונה 69. בילינו המון זמן במים - 8 יום מעל, שוחים עם צבים, כלבי ים וכרישים, ו 3 יום מתחת - צוללים עם צלופחים וסוסים ימיים. פגשנו המון המון אנשים. בריטים, הולנדים, בלגים וגרמנים, ישראלים ועוד הרבה לאומים. כמובן שלא נהיה איתם חברים, אבל היי, עכשיו יש לנו בחצי ארופה מכרים. אני רוצה להגיד שמאד נהיננו - גם ברגעי הצחוק וגם ברגעי הבכי - אבל רגע! לא היו שום רגעי בכי. אפילו בדברים הלא נעימים, נזכרים בחיוך, מה שהיה היה - ומבחינתנו, זו היתה חוויה. עכשיו שנינו יודעים קצת ספרדית, דימה חולם באנגלית ואני - אממ, השתפרתי קצת בעברית?! אבל אתם יודעים מה הכי מוזר? אפילו פעם אחת לא רבנו ולא נקלענו לוויכוח מר. רק כמה אי-הסכמות, בקטנה. להיפך, רק התקרבנו יותר, על זה אני מקווה, שלא נוותר. בילינו שעות על גבי שעות באוטובוסים, בנסיעות ארוכות ומתישות. התלוננו, נרדמנו וקמנו, ושוב נרדמנו - בסוף, תודה לאל, ליעד הגענו. סאלאר ולה-פאז, קופהקבאנה, קוסקו, ו-וואראז. בניוס, קיטו, קוטופקסי ו -גאלפגוס. בוגוטה, טגאנגה וקרטחנה - זו היתה דרך ארוכה, חבל רק שהיא נגמרה. זהו, עכשיו עליי לקצר במילים, דרום אמריקה, אלו היו שלושה חודשים מדהימים! מתחילים את הספירה לאחור, הלוואי שלצ'ילי, ארגנטינה וברזיל עוד נחזור. ועכשיו - ברוכים הבאים לצווילזציה, הטיול מקבל תפנית, אנחנו טסים לארצות-הברית


Additional photos below
Photos: 28, Displayed: 22


Advertisement

תהליך הכנת קפהתהליך הכנת קפה
תהליך הכנת קפה

מהזרעים דרך בישול הקפה והפיכתו לאבקה
......
...

מתכוונת לשתות את הקפה, שותה, מגיבה


Tot: 0.228s; Tpl: 0.017s; cc: 10; qc: 57; dbt: 0.0655s; 57; m:apollo w:www (50.28.60.10); sld: 2; ; mem: 6.5mb