Advertisement
Published: June 18th 2012
שלום לכולם!
בואו ואספר לכם על טרק האזנגטה שאליו יצאנו יומיים לאחר הרפטינג. אזנגטה זה שם של הר בפרו - הטרק מתבצע סביבו ולכן נקרא כך. נאמר בקצרה שזו היתה הפעם הראשונה שנדפקנו על-ידי סוכנות הנסיעות שיצאנו דרכם לטרק. לאחר הגעה לעיר קטנה ומסריחה, אשר ממנה היינו אמורים לצאת אל הטרק, נתקענו בה לעוד 4 שעות! ולמה? כי הסוכנות נתנה לנו כסף לתת למדריך, הוא וחבריו ספרו את הכסף - והפלא ופלא - הודיעו לנו שזה לא מספיק וצריך לשלם עוד, זה אחרי שכבר שילמנו הכל לסוכנות הנסיעות. וכך, אני, דימה, ועוד בחור ישראלי שהיה איתנו - במשך 4 שעות, צלצלנו לסוכנות, התווכחנו עם המדריך, עשינו פרצופים כועסים ואיימנו לחזור לקוסקו - וכל זה בספרדית, כי למה שמישהו ידבר באנגלית בחור הזה?! רק ב 16:00 סוף-סוף סוכם שכל אחד מאיתנו ישלם עוד 100 סול והסוכנות תחזיר לנו. כעבור חצי שעה עלינו על הסוסים והתחלנו את הטרק, כשאנחנו די מעוצבנים. אה כן, הסוסים - לא היו בדיוק סוסים, אלא יותר תערובת של סוס וחמור. סוס בלונדיני אחד התחיל להשתגע ואפילו פצע את המדריך - אבל הבחור השני עלה עליו, אז לא היה אכפת לנו. ביום השני, אמרו לדימה לעלות עליו וזה מה שהיה- דימה: ¨הסוס משוגע¨ , המדריך:¨לא ,הוא לא¨, דימה: ¨לא,
הוא משוגע¨, המדריך:¨הכל בסדר, תעלה עליו¨, דימה: ¨טוב, נו...¨, ואכן עלה על הסוס, אבל היה נורא לא מרוצה (בינינו, הסוס היה בסדר גמור).
דבר נוסף ,זה שהם פשוט שיקרו לנו לגבי כמות האנשים בטרק. הם הבטיחו שניפגש עם קבוצה ובדיעבד, ביום הראשון היינו עם הבחור וביום השני התפצלנו כבר בבוקר, כי הוא המשיך לטרק שונה משלנו. כך מצאנו את עצמנו לבד עם המדריך וממש מבואסים. ביום השני ב 14:00 כבר הגענו להוסטל. אני אתאר את ה¨הוסטל¨ - בקתה מ - 4 קירות בטון, שצריך לעלות אליה בסולם עץ מתפרק - ובפנים 6 מיטות ותו לא. אפילו החלונות התפרקו שם. אבל מה, זה עוד בסדר, ידענו שאלו יהיו מקומות הלינה בטרק. אך בכל מה שנוגע לשירותים- עכשיו באמת הגענו לתחתית המדרגה, אפילו דימה היה בסרטים כשראה אותם - למרות שבדרך-כלל דברים כאלה לא מפריעים לו. אל תדאגו - צירפתי תמונות. לאחר סיבוב מהיר במקום, התכרבלנו בשק-שינה (היה קור כלבים שם!!!) - ותכננו איך אנחנו נוקמים סוכנות הנסיעות הזאת. כשחזרנו לקוסקו, הלכנו להסדיר עניינים - כבר אמרתי שהכל נעשה בספרדית? - וקיבלנו את כל הכסף חזרה + 20 סול (שזה בערך 28 שקל...).
ועכשיו לחלקים הטובים בטרק הזה. ביום הראשון, ישנו בבקתה באמצע שום מקום. בלילה השמיים היו זרועי
אני והבחור הנוסף שהיה איתנו
הבקתה שבה בילינו את הלילה הראשוןכוכבים, והירח עגול ויפה. מצד אחד רואים רק הרים מושלגים ומצד שני מרחבים איינסופים של דשא ,ופה ושם אלפקה או כבשה. מסתבר שכל הטבע הזה, והתפאורה שתארתי, הופכים את דימה לרומנטיקן לא קטן. כבר בלילה הוא הכריז שזה בדיוק מה שהוא מחפש בטרק וניסה לחבק אותי ארוכות לאור הירח. ובלילה, שק-שינה ענק כל הזמן נצמד אליי וניסה לכרבל אותי!!! למי שלא הבין, זה היה דימה בשק-שינה ... אני מקווה.
דבר נוסף שקרה, זה התחברות לא צפויה, באמצע שום מקום, עם שני בלגים - סיימון ודמיאן.
ביום השני של הטרק, בזמן ששכבנו בשק-שינה והתבאסנו, נזכרנו שהמדריך אמר שיש מעיינות חמים בסביבה. השעה היתה רק 16:00 אז הלכנו לבדוק ואכן הסתבר שדקה מההוסטל יש בריכת אבן מלאה במים חמים, ובה יושבים שני בלגים והמדריך הפרואני שלהם. עכשיו בחוץ ממש קר -נראה לי היה 5 מעלות והמשיך לרדת. אני ודימה עומדים שם, לבושים כמו דובונים - כולל כפפות וכובעים - ושני הבלגים יושבים בבריכה עם בירות, ומשכנעים אותנו להיכנס. משם לפה, רצנו מהר להוסטל- החלפנו לבגדי-ים, רצנו מהר חזרה, וקפצנו למים. ואתם יודעים מה? זה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו בכל הטרק הזה!!!
ישבנו איתם 3 שעות, והם פשוט
לא הפסיקו לקנות בירות. ביחד שתינו 13 ליטר בירה (!!!), כמובן שאת הרוב שתו הם - לי ולדימה אין יכולות כאלו. בנוסף לזה הטמפרטורה המשיכה לרדת ופתאום - התחיל לרדת שלג! תנו לי לתאר את הסיטואציה. אנחנו יושבים בבריכה עשויה אבן, מלאה במים מאד חמים, הנוף מסביבנו מורכב מהרים מושלגים והאור היחיד, זה אור הירח. בחוץ כמעט אפס מעלות - ופתאום, מתחיל לרדת שלג. לא עבה ויפה כמו שאתם בטח חושבים, פתיתי השלג היו מאד קטנים - אבל עדיין, שלג 😊. לא היה קץ להתלהבות שלנו. נורא חבל לי שלא צילמנו את כל זה, אבל לא היה לנו אומץ לצאת מהמים אל הקור.
אין צורך לומר שכעבור 3 שעות היינו חברים הכי טובים עם הבלגים וקבענו להיפגש בקוסקו, יום למחרת. לא אכביר במילים, רק אומר שלמחרת, יצאנו כולנו יחד למסיבה, דימה התחיל עם 3 מוחיטו וסיים עם בערך 10 (אולי יותר) קובה-ליברה (זה קוקטייל שיש בו רום וקולה) ו ב 3:30 בבוקר, הרכבתי אותו על הגב וגררתי אותו אל ההוסטל שלנו. הבלגים המשיכו לחגוג...
היעד הבא שהגענו אליו, זהו מקום קטן-טן בשם וואקאצינה. זהו נווה מדבר שמוקף בדיונות ענקיות של חול. עיקר מעשינו שם, היה סקי חולות. ואיך זה עובד? אתה עולה על באגי (סוג של רכב)
שלוקח אותך אל הדיונות. דרך אגב - הנסיעה בבאגי - מטורפת. הנהג נוהג מהר, והבאגי מזנק מעל הדיונות למעלה ולמטה - זה מרגיש ממש כמו רכבת הרים. מאחורינו ישבו שני קוריאנים, שצווחו כמו שתי ילדות כל הדרך. בקיצור מגיעים אל דיונות בכל מיני גבהים , נשכבים עם הבטן על הסנובורד - עם הפנים לכוון הירידה - ופשוט טסים למטה. כל התענוג - שעתיים, שבסופם יש לך חול בכל מקום בגוף, כולל אוזניים, אף, פה, עיניים וכו. אבל זה היה כיף 😊.
לאחר מכן המשכנו לעיר בירה של פרו - לימה. אין לי הרבה מה להגיד עליה, זו עיר גדולה, די מכוערת, ושהינו בה רק יום וחצי. רציתי לעשות שם מצנח רחיפה, אבל לא היה רוח באותו יום. לאחר יום וחצי בלימה, לקחנו אוטובוס לילה לעיר בשם וואראז.
בפוסט הבא, אספר לכם על מעללינו בוואראז - בירת הטרקים של פרו. ובינתיים - נשיקות לכולם!
Advertisement
Tot: 0.072s; Tpl: 0.011s; cc: 11; qc: 31; dbt: 0.021s; 1; m:domysql w:travelblog (10.17.0.13); sld: 1;
; mem: 1.1mb
