Advertisement
שלום לכולם!
אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים שמדי פעם כותבים לי מייל ומגיבים לבלוג. זה ממש מחמם לנו את הלב! כשאני כותבת ככה פוסט אחר פוסט, זה מרגיש שאני שולחת אותם לאויר ו - פוף - בזה זה נגמר. אבל כשאתם כותבים משהוא בחזרה - זה נותן לי הרגשה שיש שם מישהוא בחוץ, אז תודה רבה!!!
בצער רב וביגון אני רוצה להודיע שבדרך פלא נמחקו לנו בערך 100 תמונות מהאיים, מהמצלמה. אלו היו תמונות משגעות, בהן אני עושה פוזות של כלב ים ודימה עושה פוזות של דוגמנית בגדי-ים, על החוף הכי יפה בגאלפגוס. שנינו לא נגענו במצלמה - זו בהחלט תעלומה.
ועכשיו - גלאפגוס. אי מתנצלת מראש על כך שיהיו מלא תמונות של כלבי-ים, איגואנות, ציפורים - אז כדי לפצות אתכם, גם שמתי כמה תמונות שלי בביקיני 😊.
יצאנו מוואראז באוטובוס לילה לכוון אקוודור - מדי פעם ירדנו בעיר כלשהיא ובילינו בה כמה שעות בהמתנה לאוטובוס הבא - זה לקח לנו יומיים. תארו לעצמכם באיזה מצב היינו אחרי שישנו שני לילות רצוף באוטובוס ... (דרך אגב באוטובוסים האלה, הכיסאות נשענים אחורה ל 170 מעלות - אבל עדיין).
ואז סוף-סוף הגענו לעיר גואקיל, בדרום אקוודור וקיבלנו - בום! - מהחום. פתאום, מהקור
של פרו, נכנסנו לחום של מדינת ישראל באוגוסט. בגואקיל הזמנו טיסה לאיים ובילינו בה יום וחצי. רק דבר אחד שווה איזכור - הלכנו ל-אכול-כפי-יכולתך של... סרטנים! דימה אף-פעם לא אכל - אז היינו חייבים. הוא קיבל סינור כזה כמו של תינוקות, פטיש של שופטים והתחיל להילחם עם הסרטנים המסכנים. הוא היה מותש לאחר 8 סרטנים בערך והגיע למסקנה שסרטנים זה לא הקטע שלו. אני מאד נהינתי, דרך אגב .
ב 20/6/2012 נחתנו באי הראשי של גלאפגוס - סנתה קרוז (כן אני יודעת, הכל נקרא סנתה קרוז בדרום אמריקה). איזה חום! החלפנו לבגדים הכי קצרים שמצאנו בתיק ועדיין סבלנו. הזמנו שייט של 8 ימים באיים (זו הדרך המקובלת לטייל כאן) והלכנו להסתובב.
הקדמה לסיפור שיבוא:
בכל המדינות שהיינו, יש מין דבר כזה במסעדות שנקרא - אלמוארזו (ארוחת צהריים בספרדית), זאת אומרת בצהריים מסעדות מקומיות מגישות מנה קבועה (מרק ומנה שנייה) במחיר מאד זול - בערך 7 שקל לבן-אדם. בבוליביה התרחקנו מזה כמו מאש, אבל בפרו נהיינו אמיצים וכבר אכלנו הכל - כולל הארוחות הזולות האלה. האוכל לא גורמה, אבל טעים וזול. כשהגענו לגלאפגוס, הלכנו לאכול ארוחה כזו במסעדה מקומית - ויכול להיות (אך לא בטוח) שמזה דימה נהיה חולה.
היה לנו לילה הזוי! בחדר היה
ממש רותח והמאוורר בכלל לא עזר. התעוררתי באמצע הלילה כשאני הפוכה לדימה (זאת אומרת הרגליים שלי איפה שהראש שלו), בחדר חום אימים, בחוץ יורד גשם ועל המיטה שלנו - בגדים, ספרים, מגבות, מצלמות, נעלי בית, עציצים, איגואנות (סתם - עציצים ואיגואנות לא היו 😊 ) ומה לא?! בנוסף לזה, כל האורות בחדר היו דלוקים. לשאלה שלי ¨וואו, גבר, מה קורה פה?¨ , דימה דיווח שכל הלילה הוא מקיא ויש לו שלשול וחולשה נוראית ברגליים ובכלל - הוא לא מרגיש 100%.
בבוקר הוא נראה כמו סמרטוט קטן ומקומט, וכנראה גם הרגיש כך. בצהריים - יום לפני השייט - החלטנו להיות מבוגרים אחראים והלכנו לבית חולים. בקבלה הכרזתי ¨הילד חולה! צריכים רופא דחוף¨ ואכן מיד הכניסו אותנו לרופא. טוב , זה כנראה הרופא הכי חתיך שראיתי בחיים שלי. אפילו בהתחלה סתם עמדנו ובהינו בו, כי לא הבנו למה הדוגמן הזה התחפש לרופא. חתיכי, לא ידע מילה באנגלית ולכן בחצי ספרדית וחצי פנטומימה הסברנו לו מה עובר על דימה. בסופו של דבר דימון קיבל 3 סוגי אנטיביוטיקה ,משקה בצבע כתום רדיואקטיבי והסבר של 3 דקות בספרדית מהירה שממנו הבנו מילה אחת - בקטריה. יום למחרת עלינו על הספינה שלנו ל 8 יום.
קצת רקע על איי גלאפגוס:
איי
גאלפגוס זה מקבץ של 16 איים גדולים ועוד כמה קטנים, והם שייכים לאקוודור. יש כאן המון בע¨ח, בעיקר ציפורים, איגואנות, צבים, כלבי-ים, דולפינים, כרישים ועוד. צארלס דארווין פיתח כאן את תורת האבולוציה שלו. השם הרשמי של האיים זה - ארכיפלג קולון. אז למה עכשיו כולם קוראים להם גאלפגוס !?
מכיוון שכאשר הספרדים הגיעו לאיים וראו את הצבים הגדולם שמסתובבים כאן, הם אמרו שהשריון של הצב נראה כמו אוכף של סוס וזה נקרא בספרדית - גאלפגו. הם התחילו לקרוא לאיים גאלפגוס וכנראה שזה תפס.
הטיול הזה - כולל טיסה לאיים - עלה לנו 1700$. כן, זה לא זול, אבל בסטנדרטים של גאלפגוס זה מאד סביר. השייט כלל קבינה פרטית, 3 ארוחות ביום, טיולים רגליים באיים השונים עם מדריך ושני שנירקולים (אני מתכוונת לשנורקלינג) ביום.
עכשיו אני יודעת - לדימה אין מחלת ים, ולי יש. מהיום השני על הספינה, כל פעם שהיא התחילה לזוז - הייתי מקבלת בחילה. מכל מקום בספינה הייתי טסה לחדר כדי להקיא. יומיים רצוף הקאתי, אחרי זה במשך 4 ימים היתה לי בחילה וביום האחרון התרגלתי 😊. את הכדורים נגד הקאות אכלתי כמו סוכריות. מאד עזרו לי גם - הייתי לוקחת כדור ותוך 10 דקות מתחילה להקיא, אל לא ויתרתי, חחחח. אתם יכולים לתאר
לעצמכם מה עבר על השירותים המסכנים שלנו בימים הראשונים כשדימה עוד לא החלים מהמחלה שלו ואני כבר קיבלתי מחלת ים?! מכל נקודה על הספינה ידענו את הדרך המהירה ביותר לחדר שלנו. אבל מה, אפילו כל זה, לא הרס לנו את החופשה בגן-עדן.
מים צלולים בצבע טורקיז מלטפים רצועת חוף עם חול לבן, כאשר אל החוף פה ושם זרוק לו כלב ים. על גלי האוקיאנוס, מספר ק¨מ מהחוף מתנודדת לה ספינה קטנה ולבנה, על ספינה זו יושבים אני ודימה וזה הנוף שאנחנו רואים. בזמן שמגישים לנו ארוחת בוקר שלא הייתה מביישת אף בית-קפה בארץ (מטורפת!) אנחנו מסתכלים זה על זה ואומרים: ¨די, די, נמאס לחיות בגן-עדן!¨ - זו מין בדיחה כזו שהיתה לנו 😊.
ראינו אלפי כלבי-ים, דולפינים, ציפורים מוזרות עם רגליים כחולות ואדומות, איגואנות מכוערות, צבי-ים גדולים, 2-3 פינגווינים וכרישים!
יום אחד אני משנרקלת בין אלפי דגים צבעוניים ויפהפיים ופתאום לידי שוחה צב-ים שגודלו כמחצית הגוף שלי.
אני מסתכלת מסביב ורואה ששוחים איתנו 7-8 צבים כאלה. לא היה סוף להתלהבות שלנו!
כמעט כל יום שנירקלנו עם כלבי-ים (וכמה פעמים עם פינגווינים - אבל הם שוחים מאד מהר) - באחד הימים, 3 כלבי-ים כל הזמן שחו עם הקבוצה שלנו, זאת-אומרת ממש שחו בינינו ושיחקו זה עם
זה. לא יכולנו להפסיק להסתכל עליהם, הם היו נורא חמודים ובמרחק נגיעה מאיתנו. ואז כלב ים אחד קטן, כנראה חשב שדימה הוא כלב ים לבן ענק, התקרב אליו ונשך אותו ביד - טוב לא ממש אותו, רק ניסה לשחק איתו - אחרי זה הוא עוד הסתכל על דימה כמה שניות וכשהבין שאין עם מי לדבר, שחה משם. זה היה מאד מרגש - אחרי זה כולם על הספינה באו לראות איפה נשכו את דימה (אפילו שכבר לא היה לו כלום על היד).
ועוד מקרה ששווה איזכור - זה כאשר 10 מטר מתחתינו שחו המון כרישים - גם רגילים וגם כרישי פטיש (שזה די נדיר לראות, אבל יש אותם הרבה בגאלפגוס) - דימה מאד התלהב ואני דווקא חשבתי : ¨אמא אמא אמא! מתחתיי יש מלא כרישים! מה אני משוגעת?! איפה סירת ההצלה?¨. כעבור 5 דקות אני ועוד כמה בנות
ישבנו על סירת מנוע והרגשנו הרבה יותר טוב.
הקבוצה שלנו הייתה מורכבת מ-4 גרמנים, קולומביאנית, הולנדי, זוג אמריקאים וזוג אנגלים מצחיקים , שמאד התחברנו איתם. אחד התיירים היה גבר כ-בן 70 וכאשר גילינו שהוא גרמני, פשוט לא היה סוף להומור השחור שלנו במשך כל השייט. בסופו של דבר גילינו שהוא פרופסור לכלכלה, שהוא עשה טיול ארוך בישראל לפני 20
שנה ושהוא בן-אדם מאד נחמד. טוב ,איך יכולנו לדעת שהנאצי בעצם פרופסור לכלכלה? סתאאם!
לסיכום, אלו היו 8 ימים של חופשה חלומית וחד-פעמית.
זה בהחלט הדובדבן שבקצפת בטיול שלנו. אבל, היה נחמד לחזור לקרקע יציבה ולא להתנדנד בדרך לשירותים, או במקלחת, או בזמן האוכל, או בזמן השינה...
וזהו! לאחר 8 ימים לקחנו טיסה חזרה לאקוודור ויצאנו לדרך לפנים המדינה.
זה הכל בינתיים. מתגעגעים וחושבים עליכם. נתראה עוד כמעט חודשיים!
Advertisement
Tot: 0.092s; Tpl: 0.017s; cc: 7; qc: 47; dbt: 0.0595s; 1; m:domysql w:travelblog (10.17.0.13); sld: 1;
; mem: 1.1mb
